תביעת האישה לחצי מהזכויות במשק שרכש בעלה לפני הנישואים נדחתה

תביעת האישה לחצי מהזכויות במשק שרכש בעלה לפני הנישואים נדחתה. נקבע כי עתירה לחלוקת נכס שאינו רכוש משותף לפי חוק יחסי ממון לא יכולה להתבסס על כך ששמה הופיע על שלט הבית

סגנית נשיא בית המשפט למשפחה באשדוד רותם קודלר עיאש דחתה לאחרונה תביעה של אישה לחצי מהמשק של בעלה במושב בדרום הארץ. בפסק הדין נמתחה ביקורת נוקבת על האישה, שדרשה זכויות במשק שרכש שנים לפני הנישואים ללא ראיות משמעותיות למעט עדות של חבר מושב שנמצא בסכסוך משפטי עם משפחתו של בעלה ושלט שנשא את שמה בבית שבמושב. האישה חויבה בהוצאות משפט גבוהות של 45,000 שקלים בשל התנהלותה הבעייתית בהליך.

בני הזוג נפרדו לפני 5 שנים והחלו לנהל הליכים משפטיים שונים בכללם תביעה שהגישה האישה לקבלת חצי מהזכויות במשק שרכש בעלה 4 שנים לפני הנישואים.

האישה טענה כי בעלה מעולם לא אמר לה שאין לה זכויות במשק ונהפוך הוא – הוא גרם לה לחשוב שהיא הבעלים בכך שרשם אותה כחברת מושב ואף הציב על הבית שבמשק שלט שנושא גם את שמה.

בעלה התנגד להכללת המשק בחלוקת הרכוש תוך שציין שמדובר בנכס חיצוני שרכש בעזרת משפחתו לפני שהכיר את אשתו ורשום על שמו בלבד ברשות מקרקעי ישראל ובסוכנות היהודית. הבעל הדגיש כי מעולם לא הבטיח לאשתו זכויות במשק וטען כי הרישום במושב או הכיתוב על השלט לא מקנים לאשתו זכויות קנייניות בנכס שמעולם לא גרה בו או השקיעה בו דבר.

עוד הוא הוסיף כי אשתו אף הסתירה מבית המשפט שיש לה דירה שעבורה היא מקבלת דמי שכירות של 2,500 שקלים בחודש.

כמו משפט שלמה

סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש קבעה כי התובעת לא הציגה כל ראיה שמעידה על כך שמדובר בנכס משותף או שניתנה לה הבטחה שפיתחה אצלה ציפייה לגיטימית לגבי הנכס.

השופטת הבהירה כי הנישואים כשלעצמם לא הופכים את המשק לנכס משותף, מה גם שההתנהלות של התובעת בשטח מעידה כי הייתה מנותקת לחלוטין מהנעשה בו ולמעשה הוא לא עניין אותה כלל עד לפרוץ הסכסוך.

השופטת הוסיפה ומתחה ביקורת על כך שהעד היחיד שבחרה התובעת להביא מטעמה הוא חבר מושב שנמצא בסכסוך משפטי מורכב עם משפחת הנתבע שעלול להוביל לאובדן המשק והעסק המשפחתי. בדומה למשפט שלמה, קבעה השופטת כי העובדה שהתובעת מוכנה "להקריב את המשק על מזבח הסכסוך הזוגי" מעידה עד כמה היא לא קשורה אליו.

השופטת הדגישה עוד כי חברות במושב או שלט בכניסה לא מקנה זכויות בעלות במשק, בפרט כשבני הזוג מעולם לא גרו בו ולא השקיעו בו כספים משותפים.

עוד ביקורת חריפה נמתחה על הסתרת הדירה, שאמנם רשומה פורמאלית על שם אבי התובעת, אבל מיועדת לה והיא אף מקבלת תמורתה דמי שכירות. השופטת קבעה כי התובעת נוהגת בדו-פרצופיות ובחוסר תום לב כשמצד אחד היא דורשת זכויות במשק של בעלה אבל לא מוכנה לשתף אותו בדירה שלה.

בסיכומו של עניין נקבע כי הנכסים המשותפים היחידים שיחולקו בין בני הזוג הם דירת המגורים שלהם, כספים בחשבון הבנק של הבעל, זכויות הסוציאליות שצברה האישה בעבודה ושווי העסק של הבעל שהוערך ב-786,253 שקלים.

לנוכח התנהלות האישה ותוצאות ההליך היא חויבה לשלם לבעלה הוצאות של 45,000 שקלים